פסק-דין בתיק ת"א 5270-03

התביעה:

1.         התובע, תושב הכפר שיבלי, רשום כבעלים של חלקה 67 בגוש 17216 (להלן: "החלקה"). מצפון לחלקה עובר כביש, הנקרא כביש מס' 1, אשר נוגס בצד הצפוני של החלקה, בהתאם להפקעה שפורסמה עוד בשנת 1993.

            לטענת התובע, במסגרת עבודות חפירה והרחבת הכביש, פלשה הנתבעת שלא כדין לשטח נוסף בחלקת התובע, בגודל 315 מר', ורק בעקבות הליך משפטי שנקט בבית משפט השלום בבית שאן (ת"א מס' 442/02 + ה"פ 209/99) התחייבה הנתבעת להימנע מביצוע עבודות כלשהן בשטח ה-315 מר', והתחייבה אף לשלם לתובע דמי שימוש ראויים עבור שטח זה, בהתאם למשך התקופה בה החזיקה בשטח ההסגה.

            בהודעה על הסכם פשרה שהוגשה ע"י הצדדים במסגרת ה"פ 209/99 בבית-משפט השלום בבית-שאן, ולה ניתן תוקף של פסק-דין ביום 02/09/02 נרשם:

"כב' בית-המשפט יתן פסק-דין ולפיו יוצהר כי ההפקעה מחלקה 67 גוש 17216 מאדמות הכפר שבלי הייתה בחריגה ו/או בסטייה של 315 מ"ר ממפת המתאר המאושרת של הכפר שבלי וכל זאת ללא צו להוצאות".

2.         מכאן תביעת התובע לסילוק יד הנתבעת מהשטח הנ"ל, ולתשלום דמי שכירות ראויים מחושבים לתקופה מ-1996 עד 2003 (שנת הגשת התביעה), לפי 400$ לחודש, לפי שער דולר יציג, דאז, 4.30 ש"ח, ובסה"כ 144,480 ש"ח.

            בשלב יותר מאוחר, ולבקשת התובע, ניתנה לו רשות פיצול סעדים, באופן שנותר אך הסעד של סילוק יד (ר' פרוטוקול דיון מ-20/04/09).

3.         הנתבעת העלתה בהגנתה מספר טענות לדחיית התביעה על הסף, כגון: התיישנות, שיהוי, אי-צירוף כל הבעלים של המקרקעין, ועוד. אלא שטענות אלו נזנחו כולן ע"י הנתבעת, ומכאן לא אזדקק להן.

            בנוסף, טענה הנתבעת, כי כל העבודות שבוצעו על ידה בוצעו בידיעתו ובהסכמתו של התובע; ואילו התביעה לדמי שכירות ראויים מוכחשת מכל וכל; ולחילופין, הסכומים הנתבעים מוגזמים ובלתי מבוססים.

התביעה שכנגד:

4.         הנתבעת הגישה תביעה שכנגד לביטול פסק-הדין שניתן בתאריך 02/09/02 במסגרת תיק ה"פ 209/99 בבית משפט השלום בבית-שאן, ואשר נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, כאמור לעיל.

            יודגש, כי פסק-דין זה הוא הוא המשמש את התובע בבסיס תביעתו כאן.

5.         בהליך הקודם מונה המודד אביבי ז"ל (שבינתיים שהלך לעולמו), בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית-המשפט, אשר קבע, בין היתר, כי  "מחלקה 67 הופקעו כ-315 מ"ר יותר ממה שצריך היה להיות מופקע לפי מפת המתאר המאושרת"; והפשרה לה ניתן תוקף של פסק-דין, מבוססת על קביעותיו ותוכנית המדידה של מהנדס אביבי ז"ל.

לטענת הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "המועצה"), לאחר הגשת הגנתה בתיק זה, נתגלה לה כי ממצאי חו"ד מהנדס אביבי בטעות יסודם.

6.         לתביעתה שכנגד צירפה המועצה חוות דעת מתקנת מ-04/03/04 של מהנדס אביבי בעצמו. בין היתר נקבע בחו"ד המתקנת של מהנדס אביבי, כי תוואי הכביש המתוכנן תואם לתוכנית ההפקעה שהינה על-פי תכנית המתאר שבתוקף; ומכאן קביעתו "המתוקנת", כי לא הופקעו מחלקת התובע יותר ממה שצריך היה להיות מופקע על-פי תכנית המתאר.

            לאור זאת, טוענת המועצה, כי ההסכמות בפשרה, שהתבססו על טעות המומחה, מקורן אף הן בטעות, ומכאן שפסק-הדין, הנותן לפשרה תוקף, אף הוא דינו להתבטל.

מומחה מוסכם מטעם בית-המשפט, והסכמות דיוניות:

7.         לאחר מספר ניסיונות פשרה שעשו הצדדים, בשיתוף המהנדסים מטעמם, ומשלא הגיעו להבנות, ביקש התובע (בישיבת 22/03/05) שהות להגשת חוות-דעת מודד מומחה מטעמו.

            בישיבת ההוכחות שנקבעה ל-19/12/05, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מודדים מטעם הצדדים, הגיעו להסכם דיוני לפיו ימונה מודד מוסמך כמומחה מטעם בית-המשפט " אשר יכריע בכל המחלוקות בין הצדדים לרבות טענות הנתבעת בתביעתה שכנגד, ולמעט בטענות התובע לדמי שימוש ראויים".